הפחד לאהוב

"האנושות יצאה להרפתקה שאנחנו עדיין לא יודעים לאן היא תביא אותנו, אבל היא תביא אותנו למקומות שלא היינו בעבר" (פרופ' יורם יובל, מתוך הסרט)
הפחד לאהוב | סרט דוקומנטרי הבוחן את המחיר שאנחנו משלמים בדרך למציאת אהבה בעידן הטכנולוגי.
האם אנחנו מאבדים את היכולת לאהוב? לתקשר? להסתכל בעיניים? האם המהפכה הטכנולוגית לקחה מאיתנו את היכולת להגיע לאינטימיות אמיתית? הסרט בוחן את המחיר שאנחנו משלמים בדרך למציאת אהבה בעידן הטכנולוגי.
את ניצני השינוי אפשר לראות כבר היום: מחקרים מראים ירידה בחשק המיני ובתדירות שבה צעירים מקיימים יחסי מין, ומנגד – עלייה בתחושת הבדידות ובשחיקת היכולת ליצור קשר אינטימי.
מילת המפתח בעולם המודרני היא שפע: התחושה הרווחת היא שיש לנו הרבה מהכול, ובכלל זה גם אין-ספור אפשרויות ליצירת קשר זוגי ברשתות החברתיות. הסרט מנסה ליישב את הפער בין פתיחות וזמינות ובין התוצאות בפועל – סגירות, ריחוק והימנעות מיצירת קשר אישי.

הסרט מעורר מחשבה, לפעמים זעזעוע, אבל כדאי גם לשמוע דעות אחרות. דעות הסבורות כי אוסף הדמויות בסרט מייצג בעיקר את עצמו ולכן אין להסיק ממנו על החברה כולה. בחרנו להביא כאן ציטוט של משתמשת היוטיוב Alma Israeli:

 עם התייחסות לנורמות הדייטינג של הדור הקודם? רבים מהזוגות של הדור ה-X התגרשו לבסוף או מצאו את עצמם כלואים בתוך חיי נישואין משמימים ולא מספקים דווקא משום שלפני שהם בחרו להתמסד הם לא פגשו מספיק בני זוג פוטנציאלים, לא התנסו מספיק בקשרים רומנטיים וגם לא היו להם את אפשרויות הסינון על פי תחומי עניין והשקפות שהרשתות החברתיות מאפשרות. גם קריטריונים לבחירת בן זוג שהיו נהוגים באותה תקופה היו פחות עמוקים וממצים כדי לוודא את הצלחת הקשר (למשל, הסכמת ההורים, מוצא עדתית ומקצוע ההורים של החתן\כלה). כתוצאה מכך זוגות רבים שהתחתנו אחרי הכירות קצרה יחסית בשנות ה-20 המוקדמות של חייהם,  מצאו את עצמם בגילאי ה- 30+ יושבים כל ערב בסלון בתחושת ניכור וריחוק כלפי אדם שפרט לעיניי המשפחה הטכניים אין להם כמעט תחומי עניין משותפים עמו שיכולים לתחזק חברות איתנה שתצדיק את הקשר גם אחרי שההתאהבות הראשונית חלפה. כמו כן, הכתבים שכחו את הנתון הסטטיסטי החשוב והבולט הבא: ככל שגיל הנישואין עולה, שיעור הגירושין יורד. משמע, אנשים שמתחתנים מאוחר מתגרשים פחות! הנתון הזה עשוי להוביל לכך שיתכן מאוד שבעוד כ-20 שנה נסתכל אחורה ונבחין ששיעור הגירושין של דור ה-Y נמוך משמעותית מזה של דור ה-X. לדעתי הרשתות החברתיות הן תשתית להיכרות ולא מה שמכתיב את אופי הקשר בין כל שני משתמשים שהחליטו לצאת, שהרי גם היכרויות בפיק אפ ברים ועל חוף הים כמו בשנות ה-80 וה-80 לא בדיוק התבססו מההתחלה על עומק אינטלקטואלי ורוחני. גם בגידות ופזילות לצדדים ביחסים היו קיימות מאז ומעולם, ההבדל הוא שפעם זה היה פחות מקובל ואנשים לא דיברו על זה כי לא היה נעים. כיום אדם שלא מעוניין בקשר זוגי או ילדים, לא חייב למצוא את עצמו הולך אחר העדר בעל כורחו, מתוך פחד מבידוד חברתי וגורר עמו בן זוג קבוע עם ציפיות שונות שעתיד להתאכזב ולפרק את החבילה בשלב מאוחר יותר. גורם נוסף שמהווה פקטור חשוב כלל לא קשור לאפליקציות כמו טינדר: בשל תמורות בעולם הכלכלה ותעסוקה, דור ה-Y לומד יותר שנים, עובד יותר שעות ולמרות זאת נשאר תלוי כלכלית בהוריו יותר שנים בהשואה לדור ה-X (הנתונים האלו נתמכים על ידי מחקרים מכל העולם, אבל זה נכון בעיקר לגבי ישראל). אורח החיים הזה משפיע על דור ה-Y פסיכולגית באופן עמוק ומביא אותנו למה שנקרא "גיל התבגרות מאוחר". התוצאה- הבגרות נפשית של דור ה-Y ובזאת הבשלות לקשר זוגי מחייב מתפתחים לאט יותר ובגיל מאוחר יותר. נתון שכשלעצמו רומז לנו להנמיך ציפיות לגבי החלום המסורתי על חתונה בגיל 25 עם האדם הראשון או השני שנצא איתו (הן אם ההכרות הייתה בטינדר והן אם בספריה) ולהבין  שזה בסדר ונכון לחפש, להתנסות, לעבוד קשה ולנשק (או רחמנא ליצלן לשכב) הרבה צפרדעים לפני שמחליטים למי להתחייב בלעדית.

הדמויות המרכזיות בסרט:

אלי שלום, בת 39, שנמאס לה מהשפע ומהסחרור של עולם ההיכרויות, איבדה את החשק המיני ואת התקווה למציאת קשר זוגי.

אלי קרזניץ, בן 38, שהיה מכור לפורנו ומספר בגילוי לב על ההשלכות ההרסניות של הסרטונים הזמינים ועל היכולת שלו לקיים קשר אמיתי. 

גפן גיל, בת 23, הכותבת טור על יחסים באתר YNET. היא מדברת על מה שקורה בעידן שבו מעדיפים קרבה מרוחקת על פני מפגש אמיתי ואיך קרה שסקס ואינטימיות כבר לא הולכים ביחד.

מירב ז'אנו, בת 36 vמחפשת זוגיות ומתארת בכאב את הבדידות בעידן שלנו.