שישה מיליון ואחד

בעקבות היומן של אבא

היומן הסודי של יוסף פישר שתיאר את הישרדותו במחנות הנאצים, התגלה רק לאחר מותו. ילדיו סרבו להתמודד עם הקריאה הכואבת, למעט דוד, במאי הסרט, שראה ביומן את שליחות חייו. הוא נחוש להוביל את אחיו למנהרות הכפייה בהרי אוסטריה, כדי שיחוו יחד את כוח הרצון הבלתי נתפס של אביהם לאחוז בחיים בכל מחיר.
פישר גם מבין שזו הזדמנות לפרק את מערכות היחסים הטעונות בין האחים וללכד מחדש את המשפחה.
אין זה עוד מסע שורשים בעקבות השואה: שמונה ק"מ במעבה האדמה החשוכה, בלב האופל של מה שהיה מחנה כפייה המוני, לאור פנסי כיס, האחים פישר מחפשים משמעות להיסטוריה המשפחתית והאישית כאחת. ככל שמקורות הכאב נחשפים, האחים מוצאים את עצמם בוכים וצוחקים, בסצנות מרירות-מתוקות, המעניקות ליצירה האישית אינטימיות נדירה.

אמירה משמעותית וכואבת שנוגעת בכל אדם

חנוך מרמרי

סרט נפלא, מאוד מרגש, פתוח ועם אינטראקציה נפלאה בין האחים

פיטר וינטוניק, מפיק בינלאומי

צחקתי ובכיתי, בכיתי וצחקתי

מייקל ברנבוים, תסריטאי בהוליווד

משפחה, אווירה ומקום לא שגרתיים, בסרט מאוד לא שגרתי

יהודה סתיו, ידיעות אחרונות

הצהרת במאי

אף אחד לא רצה לפתוח את היומן של אבא אחרי מותו, כנראה משום ששתק כל חייו. לך תדע איזה שדים יקפצו עליך ממקום שהיה סגור ואילם כל כך הרבה שנים. אני פתחתי. אושוויץ, מטהאוזן, גוזן, גונסקירכן, רצח, מכות, רעב, קניבליזם, הומוסקסואליות. השדים חגגו. כמה מקומות וסיפורים היו מוכרים לי מלקסיקון השואה הישראלי, והשורות ביומן התנדפו לתוכם, אבל היו כאלה שלא שמעתי עליהם מימיי, וכמו נלקחו משר הטבעות. נשכחים, הזויים, דמיוניים, חסרי ממשות. נסעתי לשם עם מצלמה כדי לשנות את גורלם. רציתי להפוך אותם למציאות. חצי דרך עשיתי לבד. את החצי השני כפיתי על אחיי, שלא הסכימו למסע הזה גם כשהיו בתוכו. מרומים, מבולבלים ומתנגדים, גררתי אותם לתוך מערות, יערות וצריפים הרוסים כדי שניגע יחד במה שהיה נעול בתוך יומן. זה לא סרט על השואה, כי רוב הזמן צחקנו,

דוד פישר

הסרט הוקרן בעשרות פסטיבלי סרטים ברחבי העולם, זכה בפרס ראשון בפסטיבל הקולנוע הדוקומנטרי במינכן DOKFEST, בציון לשבח בפסטיבל DOXA בקנדה, חביב הקהל בפסטביל IDFA בהולנד ובפרס הבמאי בפסטיבל קראקוב, פולין. פרס שרת התרבות ליצירה ציונית.