אוניית הקרב פוטיומקין

אחד הסרטים המכוננים בתולדות הקולנוע, כעת עם כתוביות בעברית

סרט אילם, המתאר מרד של מלחים בספינה צבאית בתקופת הצאר, ב - 1905. הסרט נעשה לאחר המהפכה הקומוניסטית כסרט תעמולה, שמטרתו היתה לשרת את המהפכה ואת מניעיה, דרך הצגת אכזריותו של שלטון הצאר, הסבל של החיילים (שהם, במקרה זה, מייצגי הפרולטריון) וההתקוממות העממית המוצלחת נגד הרשע והאלימות, תוך גילויי אחווה בין המוני העם הפשוט. המרד מתחיל בעקבות התעללות סגל הקצינים (מייצגי השלטון הצארי)  במלחים שמגיע לכדי שיא כאשר מוגש להם מזון הכולל בשר מקולקל ותולעים. זהו הקש ששובר את גב הגמל: המלחים מורדים.
דינם של המורדים: מוות מול כיתת יורים, על הסיפון. ואולם אז מתרחש דבר פלאי: חיילי כיתת היורים מניחים את נשקם ומסרבים לירות בחבריהם. זוהי האחווה המפורסמת שהמהפכה הקומוניסטית ניסתה לעורר ובשירותה נעשה הסרט. משם והלאה, המרד מתפשט: הקצינים מוצאים להורג או נכלאים והמלחים לוקחים פיקוד על הספינה.

מנהיג המרד מובא לקבורה באודסה, שבנמלה עגנה האונייה. בעקבות הלוויה, מתחוללת מרידה דומה של אזרחים, מדוכאים אף הם משלטון הצאר.
מכאן מפסיק הסרט להיות נאמן למציאות, כאשר על פיו, חיילי הצאר מבצעים טבח המוני בתושבי אודסה. כאן נראית סצנת המדרגות המפורסמת, שצוטטה בסרטים רבים, במהלכה אזרחים מבוהלים שועטים במורד מדרגות העיר בעוד חיילי הצאר יורים בגבם ללא אבחנה.
ובחזרה למציאות ההיסטורית:
מלחי הפוטיומקין מפנים את התותח לחוף ויורים שני פגזים על מפקדת הצאר, כדי לסייע מתוך אחווה לאזרחי אודסה.

צבא הצאר שולח שייטת לנטרל את המורדים. המורדים קוראים לחיילי השייטת לתת להם להפליג ללא הפרעה בשם אותה אחווה שבשמה נעשה הסרט. הפוטיומקין אכן ממשיכה ללא פגע אל נמל קונסטנצה ברומניה.
חיילי האונייה שמרדו, עברו לרומניה וחזרו לבריה״מ רק אחרי המהפכה, שהתחוללה 12 שנים אחר כך.

במאי הסרט היה סרגיי איינשזטיין, מהשמות הגדולים והנערצים בתולדות הקולנוע מאז ומעולם. אייזנשטיין השתמש בטכניקה שקרא לה ״מונטאז׳״. משמעות המילה בצרפתית היא פשוט ״עריכה״, אך אייזנשטיין היה בין הראשונים לצקת לתוך המילה משמעות נוספת, מעבר לזו המילולית, והיא הפכה מזוהה איתו. על פי אייזנשטיין ובכך גדולתו, ניתן לחולל רגש אצל הצופה ולהוליך אותו על ידי החלטות בימוי, הבאות לידי בימוי בעריכה.
כיום הדבר מובן מאליו לכל עורך, אך הוא יושם לראשונה בהצלחה רבה בסרט ׳אוניית הקרב פוטיומקין׳. איזנשטיין ראה לנגד עיניו את הקהל הרחב, הפשוט, והגיש לו בחוכמה הרבה סרט היוצר אצל הצופה רגשות ברורים מאוד של אהדה כלפי המורדים, עם חלוקה ברורה וחד משמעית לטובים ורעים. שיטת בימוי וסיפור זו השפיעה על יוצרות ויוצרים רבים אחריו, במשך דורות. דבר זה הושג בזכות טכניקות העריכה, שהיו מבחינה מושגית חדשות לחלוטין באותה תקופה.

דבר נוסף, המייחד את הקולנוע הסובייטי ואת תפיסת העולם הקולקטיבית בכלל ובא לידי ביטוי בסרט הוא, הוא שאין כמעט גיבורים יחידים בסרט. ההמון הוא הגיבור, עם גיבורים יחידים שמבליחים, ממלאים את תפקידם בקידום הסצנה וממשיכים. ככלל, הקבוצה היא גיבור הסרט.

הסרט הוא אילם אמנם, אך יש בו כתוביות, אותן תרגמנו. הסרט בחינם, זמין לציבור, ללא צורך במנוי

אנקדוטה

בסרט, בעת שהמון האזרחים מתגודד באודסה, מכריז אחד מהם את הסיסמה האלמותית, שהעם היהודי מכיר לדורותיו: ״הכו את היהודים.״
זהו האיש בתמונה שנראית למטה (תמונת מסך).
למה ואיך זה קשור פתאום? - כמובן שאין שום קשר ליהודים, אך דומה כי אייזנשטיין רמז להתנהלותה של משטרת הצאר, שבכל פעם שהיה מתעורר אי שקט, היה ממציאה איזו עלילה נגד היהודים (כמו ׳הפרוטוקולים של זקני ציון׳), כדי להסיט את תשומת הלב.
בסרט, אחרי ההכרזה של האיש, הכל פונים אליו בזעם והוא נבהל. ימות המשיח, או צדק נוסח הקומוניזם (שלא באמת עבד בפועל).