ג'נין, יומן מילואים

יום אחרי הפיגוע בליל הסדר במלון פארק בנתניה, קיבלתי טלפון מדרור, הקצין שלי. גוייסנו בקריאת חירום ונשלחנו לג'נין. שמונה ימים לאחר מכן, זיהיתי את גופתו של דרור. דרור נהרג, יחד עם שניים עשר מחבריי למילואים.
התחלתי לצלם, חבורה של אזרחים שנהפכו בין רגע לחיילים, אבות לילדים המתאבלים על חבריהם ועל ילדיהם שנותרו מאחור, ממשיכים בלחימה תוך הצבת שאלות וניסיון להבין מה קרה שם באותן דקות קטלניות.
חבורה אחת, דעות שונות: האם היינו צריכים להיכנס? האם פעלנו נכון?
לא ידענו שבאותו זמן ממש, נהפכת ג'נין לסמל בעיני הפלסטינים ובעיני העולם.