צריח בברוקלין: ילדי השחמט

צוות חינוכי מסור וילדים מוכשרים ממשפחות מעוטות יכלת מוכיחים שהכל אפשרי

סרט תיעודי מקסים, חיובי ומעורר השראה, על בית ספר בברוקלין, בו מעל 60% מהתלמידים מגיעים ממשפחות הנמצאות מתחת לקו העוני. אך בזכות כשרון, התמדה וצוות הוראה מסור, הם מצליחים שנה אחר שנה לזכות בתארים היוקרתיים ביותר בתחרויות השחמט הלאומיות בארצות הברית. 

המנוע המרכזי הוא המורה לשחמט, אליזבת ויקארי. היא מקדישה יום ולילה, פשוטו כמשמעו, לילדים האלה. הם יכולים לקבל עד שבעה שיעורי שחמט בשבוע. בנוסף, בית הספר מארגן תחרויות בסופי שבוע. התגמול הכספי לאליזבת ולסגן המנהל הוא מזערי, יחסית לכמות האנרגיה והעידוד שהם משקיעים.

הסרט מלווה מספר ילדים בגילאי 10-13 בחטיבת הביניים בבית הספר 318 בניו יורק. רובם המכריע שייכים לקהילה האפריקאית אמריקאית, כמה מהם מהקהילה ההיספאנית, אחד מאפריקה ויש גם ילד לבן אחד. המעקב נמשך במשך מספר שנים, במהלכו המצלמה מגיעה גם לבתי הוריהם ועוקבת אחריהם ברגעים הקשים והמרוממים כאחד.
כבכל ספורט, מדובר במערכת תחרותית עם כללים נוקשים. דירוג שחמטאי הוא שילוב של מספר המשחקים ומספר הנצחונות. הכל חוזים נצחונות מזהירים לרושל וקבלת תואר רב-אמן. אם תצליח, היא תהיה האפריקאית-אמריקאית הראשונה לזכות במעמד. אך למרות הכשרון הרב, היא מתקשה להתמיד, מאחר שאימה קבעה שיש תמיד לתת עדיפות ללימודים כלליים ורושל היא תלמידה מצטיינת במדעים וחייבת לשמר את מעמדה זה.
 
ג׳וסטוס רק בכיתה ו׳. הוא רציני תמיד, מתאמן מספר בלתי הגיוני של שעות וחרדת הכישלון והחשש מאכזבת אימו ממש מכלה את חדוות הילדות שלו.
גם פובו, שהוריו מניגריה, רוצה מאוד להצליח. אך בניגוד לחבריו, הוא אופטימי, אפילו קצת נרקיסיסטי. בינתיים הדבר משחק לטובתו: הוא נבחר לראשות מועצת התלמידים וגם מצליח לא רע בשחמט. אלכסיס השקט והביישן רוצה מאוד לשמח את הוריו בנצחונות ובקבלה לתיכון יוקרתי.
פטריק, הסובל מלקות למידה קשה, מתקשה להתרכז בשחמט ופורץ בבכי אחרי שרשרת הפסדים. 
מלמעלה, מיס ויקארי ועוזר המנהל מכוונים את הילדים בעדינות רבה - דורשים מהם עוד ועוד אימונים, אך נזהרים לא לייאש אותם, תוך עידוד מתמיד, הקשבה, דאגה והומור.