חדוה ושלומיק - כתבו עליו בעיתון

סיפורו של זוג צעיר העוזב את הקיבוץ ומנסה להתערות בחיי העיר הגדולה. פרק שמיני: ׳כתבו עליו בעיתון׳.
שירו של שלומי הופך ללהיט ומושמע ברדיו, והוא אף מתראיין לעיתון בנוכחות בני המשפחה. שלומיק כותב פזמונים לכוכב בוצי שאון וכוכבים נוספים מחזרים על פתחו. הורי חדווה אינם מרוצים מחבורת האומנים שהתמקמה בביתם וחדוה מגרשת אותם מהבית.
סדרה בבימויו של שמואל אימברמן

חדוה ושלומיק היא סדרה ע"פ ספרו של אהרון מגד ׳חדוה ואני׳. היא היתה בין סדרות הטלוויזיה העלילתיות הראשונות שהופקו בישראל וזכתה למעמד מיתולוגי במשך שנים רבות, זאת לצד גידופים וקטילות, שהיו מנת חלקה מצד מבקרים אניני טעם.
הדס בושס, מבקרת מיתולוגית גם היא, שהיתה נדיבה מאז ומעולם במילים קשות כתבה: 
אנטי תרבות, פירושה, שארץ שלמה עוסקת ב"חדווה ושלומיק" אם לרעה ואם לטובה, והדבר נעשה לשיחת היום. אנשים שלא היו יודעים מעודם על קיומה של סדרה כזאת בתנאים אחרים, דנים בנושא שאין מה לומר בו. על כן "חדווה ושלומיק" היא אנטי-תרבות מעליבה... יעל אביב היא אמנם שחקנית נאה וסימפטית, ונדיר מאוד לחזות באישה יפה ומושכת על הבימה והמסך הישראליים - וגם זו נחמה...  יש להרהר בטרם מעלים סדרות מסוג זה.

הסדרה חוללה היסטריה בישראל. הקהל היה כה תמים, שאנשים ברחוב חלקו למנחם זילברמן, השחקן הראשי, עצות בנוגע להתנהגותו בסרט עם בת זוגו חדוה, כאילו מדובר בסדרת תעודה. בימי הערוץ היחיד שהיה אז, הסדרה זכתה ל - 71% רייטינג והפכה לשיחת היום והשחקנים - לגיבורים לאומיים. קראו כאן ראיון עם מנחם זילברמן וכאן ביקורת של אריאנה מלמד.
שיר הנושא ׳להיות לבד׳ (ידוע בשם העממי ׳הבלדה על חדוה ושלומיק׳), נכנס גם הוא לפנתיאון הלאומי. את המילים חיבר יונתן גפן ויאיר רוזנבלום את הלחן. הוא בוצע במקור על ידי מירי אלוני ומאז נוצרו לו לפחות שבעה ביצועים אחרים.